הוא המשיך לפתח טכניקות הגנה לסכינים, כלי נשק, צלולים והתקפות שונות. הוא שילב תרגילי ג'וג'יטסו כמו שחרור אחיזה. בכך נולד קרב מגע (קרב מגע) בצה"ל, לצד האמירה הבלתי נשכחת של "אימי": "הכי קצר ומהיר זה הכי טוב".
עם הזמן הבחינה "אימי" שחלק מהתרגילים מסובכים מדי ואינם יכולים להתבצע על ידי כל החיילים. הוא תיקן והתאים את התרגילים כך שכל חייל יוכל לבצע אותם לאחר תקופה קצרה של תרגול. "אימי" פרש מהצבא ב-1964 ובהמשך הקים בנתניה מרכז אימונים פרטי לקרב מגע, ג'וג'יטסו והתעמלות.
בחיים האזרחיים, קרב מגע הגיע לשיאים חדשים, כאשר אזרחים המעוניינים בהגנה עצמית השוו שיטה זו לטכניקות אחרות, מה שעורר עוד יותר את התפתחות השיטה. האידיאולוגיה מאחורי השיטות הללו הייתה להימנע מפציעה: "עשה מה שאתה יכול, אבל אל תיפגע" ו"השתמש בדרך הפשוטה והקלה ביותר". לפי אידיאולוגיה זו, "אימי" פיתחה תרגילים חדשים המותאמים לכל אדם.
בשנת 1971 העניק "אימי" את החגורה השחורה הראשונה בקרב מגע לתלמידו הנאמן והמוכשר אלי אביצר, שהמשיך בפיתוח קרב מגע (הידוע כיום כקרב-מגן) ולאחר מכן הקים את אגודת הקרב מגן הישראלית – קמ"י.

הרמות הראשונות של חגורה שחורה דן 1 מוענק על ידי "אימי": 1971 - אלי אביצר
1973 - רפי אלגריסי
1975 - Him Zut
1975 - שמואל קוצביאל
1975 - חיים חקני
1975 - שלמה אבסירה
1975 - ויקטור ברכה
1978 - ירון ליכטנשטיין
1978 - אבנר חזן
1979 - אבי אבסידון
1980 - מיקי אסולין